בכל פעם שהיו שואלים אותי מה אני רוצה, הייתי אומרת בשתי מילים קצרות ומתומצתות שתמיד היו לי על קצה הלשון בגלל מספר הפעמים הגדול שהוצאתי אותן מפי כששאלו אותי שאלות מהסוג הזה:
"בריאות ואושר".
"זה ברור, את זה כולם רוצים , אבל מה עם משהו מוחשי ?" זה היה הניסיון שלהם לנווט אותי לכיוון של התשובה אותה רצו לשמוע.לא משהו שכל אחד רוצה אלא משהו שרק אני רוצה.
"בריאות ואושר לכל האהובים עליי" התעקשתי.
בחודשים האחרונים התחלתי להרגיש כאילו יש בתוכי את האדם הקדמון והוא מנסה להצית אש בעזרת שתי אבנים קשות, (מלאכה ממש קשה, נכון?) ויום אחד הוא הצליח ומאז? מאז האש התחילה לגדול בהדרגה ללהבה ענקית שמאיימת לפרוץ מתוכי, כמו ציפורים מתוך כלוב , זה מרגיש כמו התפרצות ענקית של חופש אחרי ימים של דיכוי של הנפש.
זה מרגיש כאילו הנשמה שלי רוקדת בכל חלקי גופי.
זה מרגיש... זה מרגיש כמו תשוקה הרסנית ... כמו אש בעיניים לחוות ולנסות ... כמו עתיד שתמיד חלמתי עליו.
הכל טוב ויפה? נכון? אתם חושבים שאני אמורה להיות מאושרת?
זה רק נראה כך.
ומה יקרה אם כל החלום הענק הזה , האש החמה הזאת תשבר בבת אחת כמו מליון כוכבים נופלים?
האמת היא, שאני יודעת מה יקרה אבל אני ממשיכה להדחיק.
מה שיקרה זה שאני, או ליתר דיוק הנשמה שלי תשבר ביחד עם אותו החלום ואותה התשוקה ותהפוך למליון ציפורים שמנסות לעוף אל החופש אבל לפני שהן מספיקות לחצות את שערי גן עדן הן נתקלות בכלוב ענק המאיים לכלוא אותן לתמיד ולשבור אותן עד שיאבדו כל שפיות אנושית ויהיו רק מכונות חסרות הבעה וחסרות שמחה שהנפש שלהן כבר מזמן נקטשה והושחתה.
עכשיו, אני רוצה לפנות אליך, ה'.
אתה רוצה לזרוק אותי לזכוכית בוערת ולראות איך אני לא קמה?
אתה רוצה ללמד אותי לקום ולהמשיך ליסוע גם אחרי הנפילה, כי תמיד טענתי שהחיים הם כמו כביש גדול, והכי חשוב זה לקום ולהתיישב בחזרה על האופניים וליסוע? לא כדאי, כי הפעם לא יהיה בי מספיק כוח כדי לקום.
אתה רוצה להרוס אותי ולנסות אותי? לך על זה, אבל בבקשה... בבקשה אל תגיד שלא הזהרתי אותך שהעיניים שלי לעולם לא יהיו אותן עיניים שמכורות לשמש העולה והיורדת, לשמיים התכולות של היום ולשמיים בעלות צבע הכחול העמוק עם עשרות הכוכבים שהם כמו נקודות אור בתוך סערה.
;){kind=link}