יש לי מחסום כתיבה כבר הרבה זמן , ובכלל , כל הרעיון של לכתוב ביומן כבר לא נשמע כיף, או כל הרעיון של לכתוב בכלל.
אבל אני פה .
כי יושב עליי משהו , מין מועקה כזאת שמכבידה עליי.
אני מניחה שזו הידיעה שהזמן מועט עד הרגע שאני אוכל להגיד "ביי , ביי" ללנשום , ללאכול , ללישון - הרגע שבו תתחיל שנת הלימודים .
ואני? במקום לנצל את הזמן אני מתהלכת בבית כשהדבר היחיד שיש לי רצון לעשות זה ללכת לראות עוד פרק של "סקינס" ( מאחר וכבר סיימתי את העונה ה- 20 של הטופ מודל הבאה של אמריקה , שהיה מנחם לראות אותה ) או ללכת ולראות עוד סרט נוער שאני מאוד אהנה ממנו אבל אני אסתכן בעייפות נצחית ובשריפת העיניים שלי בגלל כל הזמן שביזבזתי על המחשב .
נו , אז אני הולכת לראות משהו במחשב, בכל זאת, וכל מה שאני חושבת עליו זה : " את סתומה ! אמרת שאת רוצה לנצל את הזמן שלך ! האם זה נקרא לנצל את הזמן שלך ? " .
"לא" אני עונה לעצמי.
אבל זה פאקינ כל כך כיף לרחם על עצמי ! אלוהים , כמה זה כיף
"אבל למה לי לרחם על עצמי ?" אני חושבת.
אולי זה הפחד מהרגע שבו אני באמת ובתמים ארחם על עצמי .
אני מתעוררת כל יום ב- 6:45 בבוקר רק כדי להרגיל את עצמי לשנת הלימודים , ואני מתחילה לחשוב שזה משפיע על קישורי המתמטיקה שלי אבל מצד שני רודפת אותי המחשבה :"תסתמי ותתרגלי ! הרי, עם אותם שעות שינה את תצטרכי לתפקד כשיגיע רגע האמת שבו באמת יבחנו את המתמטיקה שלך".
אני חוזרת על מתמטיקה ואנגלית.
זאת הפעם הראשונה שבה אני לומדת בלי לרשום את כל החוקים שכתובים בספר, לבד בדף נייר (עכשיו גיליתי , שזה מאוד עוזר לי לזכור) , חשבתי שאני אמורה לדעת ולזכור את כל החוקים המטופשים משנת הלימודים הקודמת אבל הראש שלי מסרב לעבוד ואני מרגישה שעבודת הלמידה שאני עושה היא פאקינ לא יסודית מספיק ואז ... הנה ... מתחיל העינוי העצמי של ללכת סחור סחור ולהתעסק באותם דברים שלא נותנים לי מנוחה כי אני פאקינ קוקו , נכון?
זה מה שכולם חושבים אבל הם לא אומרים (יש כאלה שכן אומרים , אבל עדיף שלא יגידו ... אני כבר יודעת מספיק טוב וזה סתם פוגע )
הכל מתסכל . מתסכל ומתסכל עכשיו
אבל אני שמחה , באמת , אני באמת שמחה עכשיו ! אני לחוצה , פוחדת ומוטרדת , גם כן , אבל לזה לומדים להתרגל עם הזמן , הרי אילו אנשים נהייה אם לא נלמד לחיות עם תכונות שאי אפשר לשנות, אילו חיים נחייה ?
וכל מה שאני אומרת זה שטויות , כי אני לא יציבה . אני קוקו שאף פעם לא הכניסו לקן הקוקייה .
הכל שליו עכשיו ובגלל זה אני שמחה ואני כל יום מתפללת לאלוהים לעוד יום של שלווה.
;){kind=link}