קראתי פרויד כל השבוע, היה מעניין. כתבתי עבודה בת 11 עמודים, היה אינטנסיבי. ואני שוקעת ושוקעת בחוסר ההספק. שוקעת בתוך השד שתמיד אומר: "אולי כדאי שתעשי יותר?". השד הזה הוא חבר טוב, זה השד שעוזר לי לפספס את ארוחות הבוקר שמגישים בפנימייה על מנת להצליח לכתוב עוד איזה עמוד באיזו עבודה. כל יום אני הולכת לישון בתחושה שלא עשיתי מספיק וזה מכניס אותי לדיכאון מעיק.
אולי אתן לכם ידע כללי על מי אני:
-אני ססיליה ליסבון תלמידת כיתה י'.
-אני לומדת בתיכון למחוננים ומצטיינים, לדעת הרוב התיכון הטוב בארץ.
- מאז שנכנסתי לחיי האליטיזם בתיכון, הלימודים נמשכים מ-8 בבוקר עד ל-7 וחצי בערב.
-אני פמיניסטית, ימנית, מאמינה באלוהים היהודי לא כי ראיתי הוכחה שהוא קיים אלא בגלל שככה אני רוצה שיהיה. אני לא דוגלת בהסתמכות על הרציונל כשזה מגיע לדת, אלא בהסתמכות על מה שעושה טוב.
-אם היה לי זמן הייתי מקדישה אותו לצפייה בסרטים סוחטי דמעות ולקריאת ספרים סוחטי דמעות.
- אני לא יודעת לדבר עם כל האנשים, רק עם כמות מצומצמת מאוד.
- מאוד בררנית בטעמי בבנים. אני מודה בזה שאני לא אצא עם גבר שלא יתאים לקרטריונים שלי מבחינת אופי, חכמה ומראה כאחד.
-אני מאוד מודעת לזה שכנראה שאני לא אצליח להתחתן בגלל היותי בררנית. ובכל מקרה, מדוע לגבר מותר לרצות בת זוג נאה ואישה צריכה להסתפק ב:"קצת יותר יפה מקוף"?
-אני שומעת אינדי ואוהבת דרמות וסרטי אימה.
- הקדשתי שעות שלמות לצפייה בסדרות ריאלטי אמריקאיות שטוחות. כגון: הטופ מודל הבאה של ארצות הברית.
- אני כותבת על קירות, ארונות ושולחנות בחדרי.
- כמה פעמים שמעתי את האמרה המפורסמת:"אולי כדאי שתבדקי אצל הפסיכיאטר". אז כרגע אני שואפת ללהיות אחת כזאת בעצמי.
;){kind=link}