עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

סתם איזו צעירונת עם ביטחון עצמי ששואף לאפס שאוהבת אינדי ומוכנה להקדיש את חייה לצפייה בתוכניות ריאליטי אמריקאיות שטוחות ומבדרות או לשכיבה עצלנית על הספה ולצפייה בקלאסיקות מוזרות שאף אחד לא מכיר ( הקלאסיקות היה הגדרה שלי ורק שלי) ושפיכת נהר מעיניי החומות והגדולות בצפייה מחודשת שוב ושוב ב"חמש ילדות יפות".

אבל לא, במקום זה אני בשנה הראשונה של התיכון, כועסת על עצמי על זה שאני בכלל פה, כותבת. כי כשמסיימים כל יום בשבע וחצי את הלימודים, כל מה שנשאר לעשות בזמן הפרטי זה- לחרוש

*הבלוג מוקדש לססיליה ליסבון, האחות החיוורת אפופת הילת הקדושה מבין האחיות ליסבון, שהייתה רק בת 13 כשהלכה ראשונה וכאשר מצאו אותה, צפה בבריכה הורדה שלה, עיניה צהובות כשל מי שאחז בו הדיבוק וגופה הקטן מדיף ריח של אישה בוגרת, נבהלו הפרמדיקים מהרוגע שלה עד כדי כך שקפאו במקומם
חברים
i don't careהדסhumanemma.vs.lifeits just me .doctor H
That GirlRainHere To LoveSuzanThe Cheshire CatORIYALI
sandyסאן:)gamer girlנערת הגורלדניאל
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

אפרסק

16/02/2015 23:57
Lana
שערי החום צמוד לשפתיי. ידיי לא נותנות לאיבר המנשק הקטנטן מנוח. הן מושכות ומושכות כל פיסת עור חיוורת והאודם האפרסקי מתכסה באודם חדש, הפעם מסוגו של הדם. יש לו טעם של ברזל, שורף, מענג מרפרף בלב. הפסיכוזה שלי משתלטת וכופה עליי מן תנועה חסרת אונים בכותנת המשוגעים. אני מזיזה את ידיי במהירות עיקשת, כאילו מנסה לפרום את הקשר. הידיים מקלפות, מקלפות פיסות חיוורות אחת אחרי השנייה. מלמעלה, מלמטה, מלמעלה, מלמעלה. ואז, כשלא נשאר כבר מה לקלף, ידיי נחות בכוננות על ברכי, חסרות מנוחה מצפות לעוד שיבוא. והוא יבוא, הוא יבוא העוד הזה. יש לו נתיה לבוא, ללבלב ולנטוש מערכה. ואחריו אני נשארת, כואבת וכמה בא לי למות, אוי כמה בא לי להיבלע בתהום הנשייה. הלחץ אוכל מבפנים, הגוף לא מתרצה, החשכה סוגרת והמוצא כבר אינו נראה. 
i don't care
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: