עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

סתם איזו צעירונת עם ביטחון עצמי ששואף לאפס שאוהבת אינדי ומוכנה להקדיש את חייה לצפייה בתוכניות ריאליטי אמריקאיות שטוחות ומבדרות או לשכיבה עצלנית על הספה ולצפייה בקלאסיקות מוזרות שאף אחד לא מכיר ( הקלאסיקות היה הגדרה שלי ורק שלי) ושפיכת נהר מעיניי החומות והגדולות בצפייה מחודשת שוב ושוב ב"חמש ילדות יפות".

אבל לא, במקום זה אני בשנה הראשונה של התיכון, כועסת על עצמי על זה שאני בכלל פה, כותבת. כי כשמסיימים כל יום בשבע וחצי את הלימודים, כל מה שנשאר לעשות בזמן הפרטי זה- לחרוש

*הבלוג מוקדש לססיליה ליסבון, האחות החיוורת אפופת הילת הקדושה מבין האחיות ליסבון, שהייתה רק בת 13 כשהלכה ראשונה וכאשר מצאו אותה, צפה בבריכה הורדה שלה, עיניה צהובות כשל מי שאחז בו הדיבוק וגופה הקטן מדיף ריח של אישה בוגרת, נבהלו הפרמדיקים מהרוגע שלה עד כדי כך שקפאו במקומם
חברים
i don't careהדסhumanemma.vs.lifeits just me .doctor H
That GirlRainHere To LoveSuzanThe Cheshire CatORIYALI
sandyסאן:)gamer girlנערת הגורלדניאל
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

פרוזאק

01/03/2015 20:35
Lana

תמיד רציתי לאשפז את עצמי באיזה מוסד. סגור או פתוח, מה זה משנה? למה צריכים להיות מושגים לדברים כל כך חסרי משמעות?

רציתי לאשפז עצמי באיזה מוסד ולחיות על פרוזאק לנצח. חלמתי על הסוריאליזם ועל השיגעון, חלמתי על הצרחות בלילה ועל השתיקה הכחושה שלי. כי במוסד אוכל להכיר כמה משוגעים לא מהעולם הזה, בדיוק כמוני. אולי גם איזה פסיכוזי אחד שיתאהב בפסיכוזה שלי ואני אתאהב בפסיכוזה שלו והוא יהיה כל כך יפה עד שכוכבי השמיים לא יוכלו להגיד לו "לא". על שפתי יהיה מרוח אודם סגול בצבע פירות יער ואז האודם יעלם ושפתי ישארו חיורות ועירומות. הוא יפרק אותן ברוקו החמים עד שלא ישאר מהם מאומה. 

בשנה הראשונה אסבול מדיכאון ואז הוא יגיד לי ש:"המלנכוליה שלי כל כך יפה". אני רק אחייך כי למלנכולים אסור להגיד תודה. בשנה השנייה תהייה לי מאניה דיפריסה ואני אעופף כמו ציפור, ציפור יפה. ואז אני אשקע בתהום הנשייה והוא יזכור להגיד לי ש:"אני כל כך יפה כשאני בוכה". והוא גם יצייר אותי בפרופיל מרהיב כי הוא יודע לצייר. בשנה השלישית אסבול מהפרעה טורדנית כפייתית, הפעם הוא יגיד ש: "אני בסדר כמו שאני". בשנה הרביעית אסבול מדיכאון. אני והוא כבר שניים ולא יחידים, נחלוק פרוזאק מפה לפה. כי גם הוא לא בדיוק יצור שמח, אבל אנחנו נהייה שמחים ביחד והוא תמיד יגיד לי ש: "אני תמיד יפה כשאני עצובה".


 ♡

שאריות של החייםEmma
cosmicBFF
01/03/2015 21:09
זה פשוט מהמם.
(O)
01/03/2015 21:53
נתת לי את המוזה של החיים.
♡ מגיע לך. אני גם בעצמי מזדהה עם זה.
Lana
09/03/2015 22:03
אני מאוד מודה לכן.
Emma
13/08/2015 12:11
וואו כלכך מזדהה!!
זה מדהים את כלכך מוכשרת
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: