סתם איזו צעירונת עם ביטחון עצמי ששואף לאפס שאוהבת אינדי ומוכנה להקדיש את חייה לצפייה בתוכניות ריאליטי אמריקאיות שטוחות ומבדרות או לשכיבה עצלנית על הספה ולצפייה בקלאסיקות מוזרות שאף אחד לא מכיר ( הקלאסיקות היה הגדרה שלי ורק שלי) ושפיכת נהר מעיניי החומות והגדולות בצפייה מחודשת שוב ושוב ב"חמש ילדות יפות".
אבל לא, במקום זה אני בשנה הראשונה של התיכון, כועסת על עצמי על זה שאני בכלל פה, כותבת. כי כשמסיימים כל יום בשבע וחצי את הלימודים, כל מה שנשאר לעשות בזמן הפרטי זה- לחרוש
*הבלוג מוקדש לססיליה ליסבון, האחות החיוורת אפופת הילת הקדושה מבין האחיות ליסבון, שהייתה רק בת 13 כשהלכה ראשונה וכאשר מצאו אותה, צפה בבריכה הורדה שלה, עיניה צהובות כשל מי שאחז בו הדיבוק וגופה הקטן מדיף ריח של אישה בוגרת, נבהלו הפרמדיקים מהרוגע שלה עד כדי כך שקפאו במקומם
חברים
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ? עדכוני RSS
תשמעו את השיר הזה של האשראה שלי לנה דל ריי בזמן שאתם קוראים (אם אתם בכלל קוראים).
אם אתם חושבים שהגעתם לעוד בלוג של ילדה שמורמרת על החיים , מעודדת פגיעה עצמית ושבדיכאון עמוק בגלל בעיות קטנות וטפשיות שהיא ממציאה לעצמה ומשתמשת במופע רחמים עצמיים מרהיב כדי לבטא את הרגשות שלה אז אתם טועים! אל תתנו לרקע השחור לבלבל אותכם! אני אחרת! כן, גם אני לפעמים עצובה ולפעמים שמחה , גם לי יש בעיות דימוי עצמי לפעמים אבל אני מבינה שפגיעה עצמית היא לא הדרך להתמודד עם הבעיות שלך ואני מoבינה שזאת רק משיכת צומת לב אחת גדולה. אל תבואו אליי בטענות של "you don't know my fuckin' story" כי בעצם אני כן מבינה את הסיפור שלכן כי גם אני הייתי כזאת עד לפני כמה חודשים ואני חוויתי על בשרי את כל הדיכאון הזה . ואולי אתם חושבות שמה שאתן עושות הכי נכון שיש ושאתן הכי מסכנות בעולם ושאתן לא עושות את זה בשביל צומי אבל זה לא נכון! כי כמה חודשים אחרי שתיהיו מספיק בוגרות כדי להבין שאתן צריכות לצאת מזה אתן תסתכלו אחורה ותתהו איך יכולתן להיות כל כך טפשות כדי להיות כל כך נגררות ומושלות! בכל אופן למרות שביקרתי כל כך הרבה אני אשמח לנסות ולעזור לכאלה שעדיין לא יצאו מזה לצאת מזה כי גם אני הייתי שם ואני יודעת כמה טוב זה מרגיש לצאת מזה! אתם יכולים לפנות אלי ואני אשמח לעזור
סליחה על זה שאולי הייתי טיפה בוטה מדי אבל זה היה רק כדי לגרום לאנשים להבין שפגיעה עצמית זו לא הדרך! הבוטות הייתה רק בשביל זה
כשהייתי קטנה יותר לא ראיתי את עצמי כמיוחדת וגם לא רציתי להיות אחת כזו. ניסיתי להשתלב כמה שיותר בחברה ועכשיו? עכשיו אני כבר לא מנסה... אני גאה במי שאני ואני גאה בזה שאני שונה, בזה שאני לא אחת מהרובוטים האלה ששולטים בחברה של הנוער . אין לי שום טעם לנסות ולהשתלב יותר בבית ספר כי אני הרי יודעת שאני אצטרך לשנות את עצמי ואני לא מוכנה לעשות את זה! האישיות שלי שונה במאה שמונים מעלות מרוב הבית ספר שלי ומעטים הם האנשים שאני אוכל להתחבר אליהם .
פעם פחדתי להתעמת עם האנשים האלה שמייצרים רובוטים והורסים את הנוער אבל עכשיו אני כבר לא פוחדת ! הם אלה שאני הכי לא פוחדת מהם בגלל שאני יודעת שאני יותר טובה מהם.
;){kind=link}