זאת הייתה הגישה שלי בכיתה ז' ו-ח'. כל פעם הייתי בטוחה שאני מסוגלת להפוך ליותר נחשבת בכיתה אבל משום מה זה אף פעם לא הצליח. במשך כיתה ח' עשיתי שינוי ענק!
נהפכתי לבן אדם עמוק יותר שאכפת לו מה חושבים אך ורק האנשים שאוהבים אותו.
התעוררתי היום וידעתי שהמטרה החברתית שלי בבית הספר השנה היא אך ורק לשמור על קשר עם אנשים שאני נמצאת איתם בקשר כבר ולא לבנות קשרים עם אותם האנשים שאני מכירה אותם כבר 3 שנים ושתמיד הייתי שונה מהם.
כבר קיבלתי את העניין שצריך לחזור לשיגרה (הרי החיים ממשיכים), הבטחתי לעצמי שהפעם אני אקח את הלימודים יותר בקלות ופחות אלחץ .
בשנה שעברה זה היה סיוט! נכנס לי איזשהו ג'וק לראש שגרם לי לחשוב שמבחן בשבילי הוא אירוע נורא! בכל פעם שהיה מבחן הייתי צריכה להכין את עצמי להתכוננות של 6 שעות (למה שש שעות? כי רק ככה יכולתי להיות רגועה שאני יודעת את החומר כמו שצריך!) .
בנוסף גם הלילה בין היום שלפני ליום של המבחן היה נורא בשבילי ! בתחילת השנה זה היה נגמר בבכי בשעה 11 כי לא הצלחתי להירדם ( וכמובן עם הראש שלי ללכת לישון ב-11 לא היה מספיק לי!).
במשך השנה כבר התרגלתי לבעיות השינה שלי אז הצלחתי לארגן את הזמנים אבל למרות הכל חוויית המבחנים שלי מהשנה שעברה הייתה נוראה ! כל פעם עברתי עינוי ונחשו מי עינה אותי? אני עצמי!
אני התאכזרתי לעצמי ולא נתתי לגופי נחת! זה היה כל כך קשה בשבילי ובאמת שאני לא רוצה לעבור את זה עוד פעם!
אני עבדתי כל כך קשה שנה שעברה בשביל להתקבל לתיכון טוב ועוד מעט אני אגלה אם זה השתלם לי ...
אני קרעתי את התחת שלי כמו שאף אחד לא עשה ואם אני לא אתקבל לאותם התיכונים שאני רוצה להגיד אליהם בקשה אני אתחרפן! זה יהיה סוף העולם בשבילי!
הגוף שלי היה במתח תמידי והוא פשוט היה עייף, עייף מהעינויים שעבר, מהבכי התמידי בגלל הפחד הנוראי מהמבחן הקרב!
אני מקווה בלב שלם שזה ישתנה ואם לא אני פשוט מקווה שהגוף שלי יצליח לעבור עוד שנה כזאת בלי לקרוס
בכל מקרה אני אופטימית ומקווה תמיד לטוב! אני לומדת להשלים עם דברים ואני אופטימית :)
אני מאחלת לכולם שנת לימודים מדהימה
;){kind=link}