אלו שלוש מילים קסומות שתמיד מצליחות להשכיח אותך מהכאב או במקרים הגרועים יותר, לפחות לגרום לכאב לכאוב פחות.
לכאורה, מילים אלו נראות פשוטות במיוחד אך מסתתר בהן משהו מיוחד,יש להן את הכוח לגרום לדאגותיך להתגמד, לכאבך להישכח ולגרום לך לראות את האור בקצה המנהרה.
ממבט ראשון אולי תחשוב שאלו סתם מילים רגילות אך כשתדיג אותן בליבך כמה וכמה פעמים תוכל לראות איך החורים בליבך כבר כואבים קצת פחות.
יש לכם אולי ניחוש מה הם מילים אלו?
לא תאמינו אבל מילים אלו הן:
הכל יהיה בסדר
כבר כשהייתי ילדה תמימה וחסרת ביטחון בבית הספר היסודי הייתי משתמשת במילים אלו.
הייתי הילדה הזאת שמעולם לא הצליחה להשתלב בכיתה, אותה ילדה שחשבו שאין לה אופי רק בגלל שהיא הייתה שקטה יותר מכולם אבל האמת היא שהיה בה עולם שלם מלא בכל טוב שרק אם היו מנסים לשבור את החומות ולנסות להתקרב אליה היו מצליחים לראות את האופי המיוחד שלה אבל, לא הרבה אנשים ניסו להיחשף אליו.
במוקדם או במאוחר מצאתי את עצמי מסיימת את כיתה ו' עם כמה חברות בודדות שרוב הזמן לא היו איתי אבל הייתה אחת שדווקא כן הייתה איתי.
אני והיא היינו מבודדות את עצמנו מהחברה בבית הספר היסודי , יצרנו לעצמנו בועה (ספק אם ורודה) שחיינו בה.
באותם ימים היינו נתונות לבריונות מילולית משלושה ביריונים מהכיתה , בנוסף כמה בנות שנחשבו כפופולריות ביותר הקניטו אותנו וכל זה הצליח גם להשפיע על כל הכיתה.
אני הייתי הילדה שהבנות ריכלו עליה אבל ברגע שמישהי מהן נישארה לבד היא תמיד הגיע אליי כדי לא להישאר לבד אבל מייד כשהשלימה עם שאר הבנות חזרה אליהן .
אני הייתי הילדה שאף אחד מהבנים לא רצה להתקרב אליה.
אני הייתי הילדה שבספר המחזור לא באמת ידעו מה לכתוב עליה.
אני הייתי הילדה שהייתה חוטפת צרחות בכל פעם שהייתה לא מצליחה לזרוק טוב מספיק את הכדור בספורט.
אני הייתי הילדה שבשיעורי הספורט נבחרה תמיד אחרונה.
אני הייתי הילדה שהפכה להיות יותר ויותר שבורה וחסרת ביטחון עם כל שנה שעברה.
אני הילדה שזוכרת את כולם אבל אותה כבר בטח לא זוכרים.
אני הייתי הילדה שפנו אליה כשרצו להעתיק שיעורים.
אני הייתי הילדה שהגיע לחטיבה עם שנאה עצמית.
אני הייתי הילדה שגרמו לה לאבד סופית בחטיבת הביניים את הביטחון הקלוש שעוד נשאר לה כשהיא הייתה צריכה לראות איך חברתה הטובה ביותר מקבלת את כל צומת הלב האפשרית מהבנים והבנות כעוד שהיא יושבת שם כמו אויר חסר חיוניות ומתחילה להסיק שאולי הכל קורה בגלל שהיא מכוערת.
אני לא אומרת שהחיים שלי היו קשים! להפך, אני אומרת שהם היו מדהימים! אני מעריכה כל כך הרבה את כל מה שקיבלתי מה'! את זה שנתן לי לגדול ולצמוח ושנתן לי משפחה קטנה אבל אוהבת עם הורים שתמיד עשו בשבילי הכל.
אני שמחה שהכל קרה ככה! למדתי מהכל ועכשיו אני מבינה שהיה לי את הכל ויש לי את הכל בשביל להיות מאושרת ואני מקווה שבעזרת השם זה ישאר ככה
אז כן זאת הייתי אני.
אבל תמיד ידעתי שהכל יעבור.
איך ידעתי? בכל רגע כשדאגתי או כשהייתי בסיטואציה לא נעימה אמרתי לעצמי רק שלום מילים "הכל יהיה בסדר" חזרתי על זה פעמים רבות וזה הקל על הכאב.
;){kind=link}