כבר כמה ימים שאני מתהלכת עם שקיות כבדות מתחת לעיניים אדומות וחולות.
הלילה הזה היה לילה סיוטי. הוא הזכיר לי את הלילות של השנה שעברה, גם הוא נגמר בדמעות ובצעקות על התסכול הכבד שאני מרגישה, על למה זה מגיע לי? ועל מה אני עושה לא נכון שזה קורה לי.
עוד פעם נלחצתי בלי סיבה והבטחתי שאני לא אלחץ.
הלכתי לישון ב-9 וחצי... חשבתי שאני עייפה מספיק בשביל להרדם.
באחד עשרה זה התחיל להתדרדר.
אחרי זו הייתה בערך הפעם ה-3 שיצאתי מהמיטה כדי לדבר עם אמא שלי על נדודי השינה שלי , הפעם דמעות רצו לצאת מעיניי.
"אמא, אני לא מצליחה לישון! מה לעשות?"
היא ניסתה להרגיע אותי אבל היא לא הצליחה. ברגע זה הדמעות כבר לא איימו לצאת אלא נפלו מעיניי הגדולות בכל הכוח.
התחרפנתי
התחלתי לצעוק. הייתי כל כך מתוסכלת שהלכתי ברחבי הבית בניסיון להבין מה אני עושה לא נכון.
חזרתי למיטה.
עכשיו ידעתי שאעשה הכל כדי לישון.
התחרפנתי שוב
השעה כבר הייתה 12 עשרה וכבר ידעתי שאין לי הרבה זמן לישון והדמעות שוב יצאו ושאלתי את עצמי: "מה אני עושה לא נכון?" "למה זה מגיע לי?"
חשבתי לעצמי: " אני רק רוצה לישון!" בבקשה ה'! תן לי לישון"
אחרי הסתובבות ארוכה ברחבי הבית ובכי עמוק חזרתי למיטה ונרדמתי .
קמתי בבוקר והלכתי למראה. העיניים שלי נפוחות.
הבנתי שזה מה שיש ושאני צריכה להסתדר עם זה ולמרות הכל ,היום עבר בסדר.
;){kind=link}