אולי לא?
זה פשוט מרגיש ככה.
מכירים את הרגעים האלה שאתם פשוט לא יודעיים להגדיר את איך שאתם מרגישים?
אין לי בגלל מה להיות עצובה.
אולי זה פשוט הצתברות של הרבה דברים שתקפה אותי?
איזשהו תסכול חבוי שמסתתר בי?
אולי זה פשוט הכל?
אני מבולבלת.
כל יום אני הולכת לבית ספר בלי שום רצון.
כל יום אני מקווה שיקרה משהו מעניין.
כל יום אני מתאכזבת.
כל בוקר אני מקווה מחדש.
ואני רק מחקה למשהו חדש.
אולי משהו מעניין ומסעיר, אולי סתם איזו הרפתקאה.
אבל כלום לא קורה.
אני מרגישה שהכל רגיל מדיי ... והאמת היא, טוב שכך, הרי אני לא רוצה להחליף את השלווה היחסית שיש לי במשהו אחר.
אבל מה עם משהו חדש וטוב?
זה כבר נשמע הרבה יותר טוב.
הרבה שאלות וקצת פחות תשובות.
;){kind=link}