בין כל אותם בנות גבוהות ושזופות ונערים יפי תואר, איבדתי את עצמי.
הרגשתי שהעיר הזו לא נתנה לי מקום, אבל אני נתתי לה מקום.
עמוק,עמוק בתוך הלב נתתי לה להתאחסן.
פתאום החיוך הכואב שלי כבר לא עשה את שלו.
העיר הזו גרמה לי להרגיש נשכחת, היא טילטלה אותי והעירה אותי מהאופוריה ההמהפנטת שחייתי בה.
אני לא מרכז העולם.
היא הכאיבה לי.
בעודי מטיילת ברחובותיה היפיפיים, עיניי תמיד נעוצות בנערות היפות ההולכות יד ביד עם נער שחיוכו בלתי נשכח .
אני מסתכלת, אבל אף אחד לא מסתכל עליי.
כולם עסוקים בענייניהם אבל רק אני נועצת מבט מתוסכל אל אותם אנשים שאף פעם לא שמו לב לאותה ילדה נמוכה שמסתכלת עליהם במבט מפוחד עם עיניה הגדולה.
העיר הזאת יודעת טוב מאוד איך לרסק אותך ולגרום לך להרגיד חסר ערך
;){kind=link}